קריסת הקיבוצים - כמשל 

יעקב גדיש, מי שהיה מנכ"ל משרד האוצר בעבר, תיאר בשידור רדיו כי קיבוץ יבנה, מקום מגוריו, הינו יישוב מצליח מבחינה אנושית ואיתן מבחינה כלכלית. לדבריו, הסיבה העיקרית להתבססותו הפיננסית של קיבוץ יבנה נובעת מתחושת השותפות האמיתית השוררת בין כל חברי הקיבוץ. כלומר, ההצלחה היא פונקציה של חברה איתנה מבחינה חברתית ואנושית. סיבת קריסתם של קיבוצים רבים אחרים היא נפילתם הרוחנית של אנשיה.
הספרות המנהיגותית כיום גדושה בשפע דוגמאות המתארות הצלחתם של חברות תעשייתיות ופיננסיות. בהכירי היטב את מערכת החינוך בארצנו, הרי שתפיסה זו מעוגנת כסלע איתן בכל מוסד מצליח. עבודת צוות, ראייה נכונה של כל אנשי הקבוצה, של כל עובדי המפעל, עמל יעיל נבון וחכם של כל המורים, בהבנה הנכונה של כל היעדים שנקבעו לקביעת החזון. קביעה משותפת המתואמת של כל התהליכים להשגת המטרות הם הכלים הנפלאים לחלוף על פני מכשולים שבדרך, לכיבוש כל יעד, להעפיל משלב לשלב בסולם הערכים האידיאולוגיים והמעשיים.
אך לפני מספר שנים דמותו של המנהל, של הבוס בכל מפעל הייתה מסתורית, לעתים מיתולוגית, מישהו שאין להתקרב אליו. הוא הקובע החזון, היעדים, התהליך ואף כלי הערכה.
כבדיחה הידועה על המנהל שלקה בדום לב בחדרו ובמשך שבעה ימים לא הבחינו בהיעדרו, רק "הרם" שבקע מחדרו אילץ את העובדים לפתוח דלתו של המנהל.
האווירה, אהבת אדם, יצירת קבוצה מגובשת, פיתוח חיי חברה חמה הערובה הבסיסית להצלחה. בכל פורום אפשר, ניתן ואף צריך ליצור מחלוקת. תרבות של מחלוקת היא הבסיס האיתן לפיתוח חשיבה וליצירתיות. התלמוד כולו הינו למעשה משבעת אלפים דפי מחלוקת, הבעת דעות שונות ובכך מרבים חכמה.
חשוב שהמחלוקת תהא לשם שמים, מתוך שמחה, אהבת אדם ואופטימיות. המחלוקת מקורה באדם חשוב, שלוש פעמים ביום אנו אומרים בתפילת העמידה "אתה חונן לאדם דעת". דעה זו הניתנת לכל אדם צריכה לבוא לידי ביטוי באמירה, בדברים, בדיבור.
ציינתי רבות כי הרמב"ם מדגיש שבעה דברים בחינוך. הראשון שבהם הוא ההרגל. צריך לתרגל את מוחנו בחשיבה ובהבעת דעה, ובכך נרגיל המוח לחשוב.
האדם הוא יצור חברתי, חיי חברה הן צורך חיינו. חז"ל ואנשי הגות רבים מתייחסים רבות לחשיבות אהבת אדם. רבות מן המצוות הן בין אדם לחברו, גמילות חסד, עזרה לזולת, לקט פאה ושכחה... ואהבת לרעך כמוך הן ממוקדי היהדות.
מפעלי התעשייה המצליחים, קבוצות ההייטק המופלאות, מוסדות החינוך האדירים הם כאלה שיש בהם חיי חברה בצוות העובדים. כאשר הוברר חד-משמעית שהבוס, המנהל הוא מנהיג. הספרות גדושה בתכונות מנהיגותיות המביאה להצלחה. הבולט שבהם הוא יחסו של המנהיג לכפיפיו. היחס, הכבוד, העידוד הם מבסיסי ההצלחה של מנהיג.
מספר חבר נכבד בקהילתנו, כי ביקר לאחרונה בקיבוץ ובמושב. לדבריו, ההשתתפות של החברים בשיעורי תורה נמוכים מאוד. כך מתקשים הם לארגן המניין בבוקר ובערב - בקיבוץ ובמושב.
התברר, שהיחסים בין החברים, בין המשפחות לוקה. מעט מאוד חיי חברה ואהבת אדם בישיבות אלה.
הנה כאן ממשיך לספר, אצלנו, ביישוב אלקנה, בקהילתנו, שלושה מניינים מדי בוקר ורביעי לנוער בחופשות, תפילות מנחה ומעריב במועד, ומניין גדול נוסף בשמונה ושלושים. שיעורי תורה מדי יום, משנה יומית, הלכה יומית ודף יומי, לימוד משניות, שיעורי גמרא בבלי וירושלמי, מדרשה לנשים, שמירת הלשון ורמב"ם, ואף "מבראשית" לילדים.
אתה יודע למה ומדוע אצלנו באים בשמחה? שואל ידידי. כי כאן מתקיימים חיי חברה, כי נותנים כבוד יחס לכל אדם המשתתף בשיעורים המגוונים. בתום תפילות שחרית - שתייה חריפה, ליקרים, ויסקי ועוגיות מדי בוקר. הכול... הכול תרומת החברה הנפלאים מימי זיכרון וימי הולדת. אנשים התורמים יוצרים חיי שותפות ושייכות, ואשר אדם נותן הוא גם מקבל.
לומדי הדף היומי מדי בוקר זוכים להשכיל עם שתייה, קפה, תה ועוגיות. הנשים המשתתפות במדרשה זוכות אף הן לשתייה חמה בהפסקות שבין השיעורים. האווירה הנעימה, ההתייחסות ההוגנת והמכובדת לכל אדם המשתתף בתפילות ובשיעורים יוצרים את הרצון לתרום, לתת ולהגיע. "המניין", מספר הידיד המכובד, מקורו בספירה להיות מנוי, להיות חלק מתוך הקבוצה. לכל אחד בקבוצה יש מנוי בחבורה. במניין, כשמישהו חסר דואגים לו, שואלים אודותיו. ספירת בני ישראל הייתה רק כשהיו הם לעם, לקבוצה. למנות - לספור. המשמעות של מספר שהוא משהו שאדם מדגיש כי הוא חלק הנושא באחריות הקולקטיבית שהיא פרט מתוך קבוצה.
מנהלים בכירים היו בעבר הקרוב והרחוק מסתגרים להם בלשכותיהם, שוחחו, ישיבה רק עם הצוותים המובילים המועטים. כיום, כל מנהיג יודע כי מידת ההצלחה היא פונקציה של אהבת אדם, התעניינות אישית ויחס אישי. מה שלומך? שלום! הן מילות מפתח הפותחות סגור לבו של כל אדם אך בעיקר משחררת את הרצון והמוטיבציה להפיק יותר, להמריץ היצירתיות הטמונה בכל אדם.
אדם מוכן להשקיע, ליצור, להוסיף, לטפח ככל שיחוש כי הוא בסביבה תומכת כי יש לו חברים".
מתכון נוסף להצלחה הוא שותפות באידיאל, יצירת קבוצה מגובשת בעלת יעדים ברורים ומאוחדים.
כאשר בקיבוצים רבים השותפות, היחד, העזרה ההדדית נמוגה, כאשר אין מוטיבציה להגביה עוף, בקהילה שאינה מגובשת, כאשר היעדים אינם ברורים ולעתים מנוגדים עקרונית, כאשר ה"שותפות" פוגעת בפרט, בקידומו האישי, כאשר הקבוצה אינה רואה לנגד עיניה את האדם הבודד, את פיתוח כישוריו ומיצוי יכולתו של כל אדם, כאשר הקיבוץ "מחליט" מתי ללמוד, מה ללמוד והיכן ללמוד, כאשר לא מאפשרים לכל אדם להפיק את כל אשר טמון בון, הרי שאז השותפות אינה אמיתית, אינה יוצרת, אינה מתחשבת ברצון האישי של כל אחד, אין לה משמעות - והכישלון בדרך.
היעדים, האידיאלים, המטרות - צריכים להיות עדכניים ומתחשבים בכל פרט. הרב יעקב אריאל מתייחס לכך בספרו "מאהלי תורה" על אחדות מתוך ייחודיות. כל פרט בקבוצה, בחבורה, במפעל, בקהילה ובקיבוץ יהיה מוכן להשקיע כאשר ידע מה הן המטרות, להיכן פונים בצעידה, לאן פונים השבילים המוליכים אותו, או אז הצעדים יהיו איתנים, ההליכה תהפוך לריצה, המאמץ כדאי, הכיוון הוא לקראת כיבוש יעדים וקבלת תוצרים נכונים.
הדיבור, שיחת רעים נוצרת כאשר אני שייך, כאשר אני מנוי. יציאה משותפת של חברים לארוחה או להצגה. הטיש בחסידות, השמחה והריקודים המשותפים בחב"ד יוצרים חבורה מגובשת המאוכלסת בבודדים בעלי רצון לחברה, לקשר, לשיתופיות. כוסות המשקה, הקפה, האכפתיות, היחס ואחדות האנשים יוצרים רצון לאחווה ולרעות.
בכל מקום, בית, משפחה, קהילה, צריך ליצור אופציות למימוש עצמי של כל אדם בהתאם ליכולתו, לרצונו ולשאיפותיו, והכול... הכול מתוך אחדות, מתוך תחושת אחריות קולקטיבית ואהבת הרע. זו הדרך להצלחה.